אופל בלאנס (2006) בע"מ נ' רייספר

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת כי אורה על הארכת המועד להגשת התנגדות מטעמה, לבקשה לביצוע שטר שהגישה כנגד המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, בתיק מס' 0194258102.

לאחר שעיינתי בבקשה לביצוע, על נספחיה, בבקשה להארכת המועד ובהתנגדות, על נספחיהן, בחקירת המבקשת בדיון שהתקיים בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

ראשית, המבקשת העידה כי מעולם לא קיבלה לידיה את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל, וכי דבר קיומו של תיק ההוצאה לפועל נודע לה, באקראי, כתוצאה מפעולות שננקטו כנגדה במסגרתו.

עדותה זו לא נסתרה בחקירתה הנגדית והמשיבה בחרה שלא להביא לעדות את השליח, שלכאורה, לטעמה, ביצע את מסירת האזהרה לידי המבקשת, וזאת למרות החלטתי מיום 22/3/2011, שהורתה על זימון כל המצהירים מטעם הצדדים, כולל שליחים במידת הצורך.

טענתה של המשיבה, כי היה על המבקשת לבקש את הבאתו של השליח לעדות, אינה מקובלת עלי, וזאת מאחר שהחלטתי המורה על זימון כל המצהירים, כולל השליחים במידת הצורך (כלומר, במידה שהצדדים חלוקים בשאלת המסירה), מונעת את האפשרות של העלאת טענה זו והארכת הדיון שלא לצורך.

אין לי אלא להסיק, את המסקנה הראייתית המתבקשת, כי השליח היה מעיד שלא לזכותה של המשיבה, ולפיכך לא הביאה אותו לעדות.

בהקשר זה נפסק בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 87/88 אוחיון נ' קופ"ח, דינים עליון כז 515:

"הימנעות המערער מהעדת חבריו, כשלא היה כל קושי שיעידם, תמוהה ביותר ומעוררת את החשש שמא היה למערער יסוד לחשש שחבריו לא יתמכו בגירסתו. (ראה בענין זה של המנעות מהעדת עדים, אשר טבעי ומתבקש היה להעידם, כמחלישה את עמדת הצד שאמור היה להעידם, בספרו של הרנון "דיני ראיות" חלק שני עמ' 3-232; בע"פ 521/84, 539 דרויש ואח' נ. מדינת ישראל, פס"ד מא (1) 557 551 והאסמכתאות שם. וכן בהרחבה בפסק דינו של חברי השופט גולדברג, בע.א. 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה ואח' (טרם פורסם))." (ההדגשה שלי – י.ב.).

שנית, למעלה מן הצריך, עלי לומר כי לא מצאתי כל סתירה בעדותה של המבקשת בענייין מועד ידיעתה על קיומו של תיק ההוצאה לפועל, ומכל מקום, עצם הידיעה על קיומו של התיק איננה תחליף להמצאת אזהרה כדין, שהרי הידיעה גרידא על "קיומו" של תיק הוצאה לפועל אינה מעמידה את המבקשת על זכויותיה וביניהן הזכות להגיש התנגדות לבקשה לביצוע והמועד הקצוב לעשות כן.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט י' טירקל ברע"א 2793/01 לידיה לאופר נ' דוד גבאי, פ"ד נו(1) 668 בעמ' 671:

"סבורני כי לענין הליכי הוצאה לפועל הכלל הוא שהמצאת האזהרה בפועל ממש הוא תנאי מוקדם לקיום ההליכים, או לתחילת מנינם של מועדים, ואילו הידיעה על דבר האזהרה, כ"תחליף להמצאה" היא היוצא מן הכלל. המטרה העיקרית של המצאת האזהרה לחייב היא להעמידו על כך שעליו לשלם את החוב הפסוק או סכום השטרות, בבת אחת או בתשלומים, שאם לא כן אפשר שיינקטו נגדו הליכי אכיפה שונים. אין זה ענין של מה בכך.".

לאור כל האמור לעיל, אני מאריך את המועד להגשת ההתנגדות, עד למועד הגשתה בפועל.

לעניין ההתנגדות לגופה, מצאתי טעם רב בטענותיה של המבקשת, אודות אי-עמידתה של המשיבה בחובותיה על פי סע' 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993. המשיבה העלימה, למעשה, את עובדת היות עסקת היסוד שעשתה בשיקים, עסקת הלוואה חוץ בנקאית.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב פירש את תנאיו של סע' 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג – 1993, כתנאים בעלי היבט מהותי שאי-עמידה בהם, עלול להביא, בנסיבות מסויימות, לדחייתה ו/או למחיקתה של התביעה (ראה ע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה, תקדין –מחוזי 2009 (1) 2859).

ניסיונה של המשיבה "לתקן" את הבקשה לביצוע באמצעות הוספת נספח לסיכומים הוא ניסיון שלא יצלח, מכל הטעמים שמנתה המשיבה עצמה בתחילת סיכומיה, אודות הרחבת חזית ו/או הוספת ראיות לסיכומים, ללא רשות.

ודוק, מאחר והמדובר בחוק בעל אורינטצייה הגנתית-צרכנית, הרי שבית המשפט יכול ואף צריך להעלות שאלה זו מיוזמתו גם אם לא הועלתה כלל על ידי המבקשת (וראה לעניין זה סע' 9(א) לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993).

עולה מן המקובץ כי עומדת למבקשת הגנה לכאורה, בשלב דיוני זה, הנשענת על העובדה כי עסקת היסוד, נשוא השיקים שהוגשו לביצוע, היא עסקת הלוואה חוץ-בנקאית ולפיכך, העובדה כי המשיב, לא צירף את הסכם ההלוואה ואת כל הפרטים הנדרשים על פי החוק, היא כשלעצמה, יכולה להקים למבקשת הגנה ראוייה.

כמו כן, לא מצאתי לנכון לצמצם את תחומי הגנתה של המבקשת, בטענת הזיוף שהעלתה, שהרי ממילא נקבעים תחומיה על פי כתבי הטענות ולא על פי הסיכומים, ומכל מקום, טענתה לזיוף חתימתה על גבי השיק לא נסתרה בחקירתה הנגדית ולא התבררה כהגנת בדים, ולא ניתן לקבוע כי היא הגנת בדים ללא קביעת ממצאי מהימנות וממצאי עובדה, שאינני רשאי כלל לקובעם בשלב דיוני זה.

לאור האמור לעיל, אני מתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה השטרית שהגישה כנגדה המשיבה.